על בחירות, חירות ואחריות 

עברית היא שפה מאוד מתוחכמת ולמילים יש משמעות גם בכתיבה וגם בצלילים.
המילה "חירות" נמצאת במילה "בחירות" ובמילה "אחריות", והקשר שלהן הוא ברור.

עשיתי סדר פסח אישי משלי וניסיתי לבדוק את תחושת החירות מול השעבוד הפרטיים שלי. מתי הרגשתי שאני לא חיה בתחושת חופש וחירות, מה הרגשתי אז ואיך הצלחתי לשנות.
מסקנה אחת ברורה הייתה שבכל המקרים בהם היה קושי, ההרגשה הייתה מלווה בפחד, באי שביעות רצון, בתסכול, ברצון "להיות בסדר", ותמיד הייתה קשורה בהרגשה כי זה משהו שקשור בגורם חיצוני. אבל בעצם שעבדתי את עצמי למשהו שקיים בתוכי.

השינויים קרו תמיד עם ההבנה שההחלטה היא שלי, כי לי יש את היכולת לבחור, כי יש הבדל מהותי בין לרצות את האחר לבין לעשות את מה שאני רוצה ואת מה שנכון לדרך שלי.

כשאני מזהה את זה אני יכולה לבחור. יכולה להחליט באיזו דרך ללכת ועם מה אני חיה בשלום.  

ואז אני בודקת:

אם אני מוצאת את עצמי אומרת " היכולת הזאת נלקחה ממני" אני מנסה להחליף את המילה "נלקחה" ל"לקחתי". לרוב מסתבר שאני היא זאת שמונעת מעצמי את היכולות האלה.כשאני מבינה שאני היא זאת שנועלת את עצמי, כשאני מזהה את זה- רק אז יש לי את יכולת הבחירה. יש לי את היכולת לקחת את המושכות אל ידי.

בכל פעם שלקחתי אחריות על חיי, כשהלכתי אחרי הלב וכשעשיתי בחירות שנתנו לי תחושה נכונה ונוחה- הרגשתי שאני מכניסה חירות לחיי. שאני משילה מעלי את כובד הפחד, הריצוי, והחרדה ואני מתקדמת עוד צעד לעבר השחרור מהשעבוד העצמי.
וזה משתקף החוצה- רואים את זה מיד.

זה מסע. כמעט כמו יציאת מצריים... זה תהליך מטהר, מעצים ומשחרר.

אז בד"כ "עבדים אנחנו לעצמינו" וכדי לצאת מעבדות לחירות יש לקחת אחריות ולעשות בחירות נכונות.